1989 - סמל אבי סספורטס ...סמל אבי סספורטס ז"ל -י"ב באדר א' תשמ"ט (16.2.1989)1989 - סמל אבי סספורטס ז"ל -י"ב באדר א' תשמ"ט (16.2.1989)קרא עוד
חזרהעריכה
פרטים (131)
שיר לאבי מאחותו דוריס
רותי , אחותו, כובת לאבי
דורון- חבר לצוות כותב לאבי...
יהי זכרו ברוך.
רחל סספורטס- אמו של אבי ז''ל...
שיר לאבי
אנדרטות
1
2
יום הזיכרון בבית חולים איכילוב...
יום הזיכרון בבית חולים איכילוב...
יום הזיכרון בבית חולים איכילוב...
מקום מנוחתו
בן רחל ויעקב. נולד ביום כ"ז בתשרי תשכ"ט (19.10.1968) באשדוד למשפחה בת חמישה ילדים. למד בבית-הספר 'שקמים' והמשיך ללמוד בבית-הספר התיכון-המקיף ג' במגמה הספרותית. אהב מאוד לקרוא, ועסק בכתיבה, בפעילות גופנית ובסיוע לאביו בנגריה.
הוא עסק גם בפעילות התנדבותית למען הקהילה והציבור במסגרת 'נוער לנוער' ולאחר-מכן במשמר האזרחי.
אברהם גויס לשירות סדיר בצה"ל בחודש נובמבר 1986 והוצב לגדוד חיל רגלים. היה חייל טוב וממושמע, לוחם משכמו ומעלה. הוא התנדב לכל משימה והיה הרוח החיה בפלוגה, מקובל מאוד והגיע לדרגת סמל.
אברהם נחטף בידי מחבלים בצומת הודיה ביום י"ב באדר א' תשמ"ט (16.2.1989) ונרצח על ידם. גופתו נמצאה ביום ב' באייר תשמ"ט (7.5.1989), לאחר מבצעי חיפוש וסריקה יסודיים וממושכים שנערכו בשטח, בהשתתפות כוחות ובסיוע מתנדבים. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי באשדוד. השאיר אחריו הורים, ארבע אחיות ואח - רותי, יהודית, דוריס, חגית וגמליאל.
ארגון הסטודנטים היהודיים ברומא נטע עץ לזכרו ביערות הקרן הקיימת. המשפחה הקימה עמותה לזכרו וזו דאגה להצבת עמוד תאורה סולרית בצומת שבו נחטף. כתבות רבות נתפרסמו בעיתונות הכתובה ובתקשורת האלקטרונית על אודותיו ועל אודות משפחתו ומאמצי החיפוש.
26.08.2024
כבר כשלושה שבועות מאז שעודכנ תי שמקימים אתר הנצחה חדש ליחידת מגלן, אני אוספת
חומרים, קוראת, מביטה בתמונות, מצלמת, סורקת, שולחת בקשות לאחי ואחיותיי ולחברים של
אבי, מעדכנת את מאיה וחושבת מחשבות ומעלה זיכרונות...
מול הזיכרונו ת עולה לי כאב גדול וגעגוע עצום ורצון להכיר עוד ממך אבי אהוב, לראות מה חבריך
כתבו עליך אז...
כאמור התגייסתי למשימה ואני בעצם מגלה שיש לי כאן הזדמנות וזכות לצלול ולראות את אותם
התמונות עם ילדיי והתחושות שלהן והשיחות שלנו; ממש באותה עת נרשמתי לסדנת כתיבה
אינטואיטיבי ת שהרגישה לי שהגיע לי הזמן לכתוב, הבוקר קמתי ושתיתי לי קפה כהרגלי ופתאום
צצה בי תחושה גדולה ועמוקה מפני ם, שאני צריכה לכתוב את תחושתי לאור התהליך בריכוז
החומר אודותיך.
אני מרגישה למעשה שהייתי צריכה לכתוב את השיר הזה לפני 35 שני ם וקצ ת ורק הבוקר הוא
הצליח לצאת...
אבי אחי היקר והאהוב אני אוהבת אותך אתה מלווה את חיי כמעט בכל יום אני
מכירה ומספרת עליך למאיה, יהונתן ונועה וכאמור ליובל זה פספוס אדיר עבורי ועבורם שלא
הצליחו להכיר אותך.
אבי אהוב תודה על 16 השנים שהיית עבורי האח הגדול והחתיך מאוד שתמיד
הערצתי.
רותי סספורטס, סמנכ"ל תפעול רפואי בבית החולים, על אחיה - אבי סספורטס ז״ל.
סמל אבי סספורטס נחטף ונרצח על ידי מחבלים בזמן שירותו הצבאי כלוחם ביחידת מגל"ן. במונולוג אישי מתארת רותי כיצד חווית חיים מטלטלת זו הותירה חותם לא הפיך בחייה ועיצבה אותה כאדם.
אחי היקר אבי, היה צעיר ממני בשנה. הוא היה תינוק יפהפייה, ילד מיוחד ונער רגיש ביותר. אהב מאוד לכתוב ולקרוא שירה, ספרות ומוזיקה. הוא בורך ביכולת פיזית יוצאת דופן הבאה לידי ביטוי ביכולתו כגולש ומאוחר יותר כלוחם. אשדוד העיר, המקום בו גדלנו, היוותה בסיס לאימוני הגלישה שלו.
חונכנו בבית מרוקאי מסורתי בו ערכי משפחה חמים וערבות הדדית ומשפחתית. אף שאני הייתי האחות הבכורה, אבי היה תמיד זה ששמר עליי ונהג כבכור במשפחה, עמד לצדי ונסך בי תחושת ביטחון ושמירה. הקשר ביננו התאפיין באיכויות של חיבור נפשי עמוק וקרוב אשר התבטא במסירות לב נדירה.
בשנת 1989 הייתי בשלב בו סיימתי את לימודי הסיעוד, התגוררתי בתל אביב והתחלתי את עבודתי פה בבית החולים איכילוב. אבי אחי שירת כלוחם ביחידת מגלן, בבסיס ג'וליס שבדרום.
זה היה ביום חמישי ה-16.2.89. אימי רחל, לא חשה בטוב ואבי שהיה קשור אליה מאוד, ביקש וקיבל אישור לצאת מהבסיס בכדי לבקר אותה. הוא יצא מהבסיס בדרכו הביתה ותפס טרמפ כשברכב היו מחבלים שהתחפשו לחרדים.
אל הבית הוא כבר מעולם לא הגיע...
יום חמישי הזה זכור לי היטב עד היום. אימא התקשרה אלי מודאגת מאוד כיוון שעברו שעות ואבי לא הגיע הביתה. ניסיתי להרגיע אותה ובעיקר את עצמי אף שחשתי שמשהו לא טוב התרחש. אבי היה בחור אחראי ומעולם לא נעלם לשעות מבלי להודיע. באותה העת לא היו טלפונים ניידים או אפשרות זמינה להשיג את הצבא ולהודיע שהוא נעדר ובקושי הצלחנו ליידע מישהו מהיחידה שלו. בשעת לילה מאוחרת, עליתי על הרכב ונסעתי להוריי לאשדוד. הצלחנו לאתר את היחידה ובעצתם פנינו למשטרה. התגובה של מערכות הביטחון באותה עת היו שונות, והיה קשה לגייס התערבות מהירה שתבין את בהילות המצב.
לימים הבנו שאבי נרצח זמן קצר לאחר שעלה על הטרמפ בדרכו הביתה. לפנות בוקר כבר נסענו לבסיס להיפגש עם מי שהיה שם. ספרנו את הדקות בכדי שנהיה מסוגלים להתחיל בחיפושים אחריו וניסינו נואשות להסביר שמה שקרה חריג ודורש התערבות אך באותה עת לא הסכימו להתחיל בחיפושים לפני שיעברו 24 שעות מרגע ההיעדרות.
הבענו את תחושותינו מול כוחות הביטחון ואת רצוננו העז כמשפחה לפעול במידיות ובמהירות בניסיון לאתר את אבי ואת הרצון שלנו בתגובה מהירה ובפעולות משמעותיות על מנת להבין היכן הוא. לאחר 24 שעות אבי אכן הוכרז כנעדר. אלו היו צהרי יום שישי ובבית דתי מסורתי אלו הם זמנים מקודשים של התארגנות לקבלת השבת, אך התחושות היו קשות מנשוא.
למחרת, יום שבת, ושבועות לאחר מכן, התגייסה מדינה שלמה עם רבבות אנשים לחפש את אבי. הוריי התרסקו וכך מצאתי את עצמי, האחות הבכורה, מנהלת את מסע החיפושים הנורא. אמי, רחל, נסעה לכל מקום שחשבה שיוכל לסייע לה למצוא את בנה, אבי יעקב התכנס אל תוך עצמו, ואני עם אנשים מיוחדים שפגשתי באותה עת התמודדתי מול הצבא, השב"כ, ראש הממשלה ושר הביטחון וצוות איתור נעדרים בניסוח יומיומי של בקשה: להחזיר את אבי הביתה.
פגשנו באותה עת אנשים מרשימים ומרגשים משכמם ומעלה שפעלו לילות כימים לעזור לנו למצוא את אבי. אנשים אלו וכן אנשים מדהימים מהיחידה של אבי הפכו לימים למעין משפחה ואיתם אנחנו שומרים איתם על קשר עד היום.
לא אשכח לעולם את תעצומות הנפש שנדרשו לנו למפגשים שארגנו לנו כוחות הביטחון עם גורמים שונים בנקודות מפגש שם פנינו אל ליבם בתחינה לעזרה באיתורו של אבי. לימים הבנתי שהם היו דמויות מפתח בחטיפה והיו מעורבים אישית בצורה זאת או אחרת.
בתקופת היעדרותו של אבי, נחטף ונרצח חייל נוסף בשם אילן סעדון ז"ל ובמהלך החיפושים אחריו אבי נמצא. גופתו נמצאה לא הרחק מהמקום בו עלה לטרמפ בדרכו הביתה והיא נמצאה לאחר 81 ימים.
מותו של אבי יצר שבר גדול במשפחה שלנו. למעשה החיים נחלקים לחיים לפני והחיים שלאחר מכן. זוהי טראומה שהטביעה בי חותםששינה את האופן שבו אני מגיבה לסיטואציות חיים באופנים שלא הכרתי עד אז או ידעתי שקיימים בי כאדם. מפרספקטיבה של 30 שנה, אין לי ספק שהאדם, האישה, האם ואשת המקצוע שאני היום, מקפלים בתוכם לא מעט מתובנות החיים החריגות והעוצמתיות שנחשפתי אליהם שלא מבחירה.
הוריי חדלו לתפקד למשך תקופה ארוכה. התחושה הזכורה לי היטב היא תחושה של זמן העומד מלכת, הזמן עצר. יעקב, אבי היקר, מעולם לא הצליח למצוא את כוחות הנפש להתאושש עד ליום מותו לפני כחמש שנים. אמי רחל נושאת את השבר הגדול הזה עד היום וההיעדר הנוכחות של אבי מלווה אותי יומיום. למעשה לא עובר יום אחד מבלי שאני חשה את הקושי האדיר באובדנו. אלו הן למעשה חיים המכילים בתוכם חלק חסר כשהמחשבה על מה יכול היה להיות אחרת עוברת במוחי לא פעם.
החלומות עליו שפוקדים אותי לעיתים הן מקור לנחמה רגעית..
.
ולאחי היקר אבי, אני כבר יותר שנים בעולם בלעדיך מאשר איתך. חשבתי לא מעט על שמות המקומות, האנשים ועל כל חלקי הסיפור: נחטפת בצומת הודיה והמילה הודיה הפכה ללא ספק לכלי חד ומדויק בחיי אשר עצם המחשבה על אחי היקר כל יום, מחייבת אותי בהיפוך הראיה.
היית אח נפלא ואני אוהבת אותך ללא זמן. אני מודה על השנים שהיית כאן איתנו ועמוק מאד בחיי. היית אדם נדיר. בכל אירוע בחיי, אתה איתי ותהיה עד ליומי האחרון.
זו סתירת החיים וזהו כנראה גם כוחם, באותו הזמן.
אוהבת לעד,
אחותך רותי
אבי סספורטס - ערב זיכרון לבוגרי היחידה - 2022
מבין אין סוף קטעי זיכרונות עם אבי ז"ל, אני בוחר לשתף במעמד זה בזיכרון פרטי, שאין בו מילים.
יש בו רק מבטים ומעשים. זיכרון שממחיש בצורה הטובה ביותר את דמותו של אבי כאדם וכלוחם.
בטירונות אבי שובץ להיות חובש. ביום שסיים את הקורס וחזר לצוות היינו בשלב של טירונות יחידה. זה היה יום חמישי - היום הקבוע למסע אלונקות שלרוב היה על קו החוף.
התחלקנו סביב האלונקה לפי גובה: הנמוכים מלפנים והגבוהים מאחור. בשלב מוקדם של המסע להפתעתי אבי החליף את בן הזוג שלי לאלונקה, למרות שהיה נמוך ממני משמעותית ורוב המשקל נטה לכיוונו. עם ההחלפה אבי נתן לי מבט עם חיוך והטיית ראש שמסמנת - יאללה בוא ניתן גז להאיץ את הקצב, וכמובן שהגברנו.
אחרי שצמצמנו טווח אבי שוב הפנה מבט עם חיוך שובב שאומר ׳אמנם חובש, אבל עדיין בכושר…..׳.
אבי עשה את הסבב הזה עם שאר חברי הצוות במטרה להבהיר שהוא ׳חזר ללהקה׳ ממנה יצא לטובת הקורס, והוא חזק בעניינים, למרות שלא התאמן איתנו בשלושת חודשי הקורס.
לאבי היה חשוב להבהיר שהוא חזק בעניינים בכל המישורים. בהווי וצחוקים, בטיפול בפצוע, כנהג בג׳יפ, בכל אימון חי׳ר או אימון ייעודי. הוא בעניין, והוא יוכיח שהוא הכי טוב בצוות.
הי דוריס היקרה.
יש לי הבזקים של זכרונות.
שיתפתי אחד עם רותי, אז הנה עוד אחד איתך.
אבי היה תחרותי להחריד, וגם מאוד רגיש. אם מישהו היה מטיל בו דופי קטן, אפילו בצחוק, הוא היה נעלב מייד ודורש לסגור עניין על המקום.
אני זוכר אחרי סדרת נהיגה, למרות שהוא באמת נהג טוב בסדרה, אז בחרו ביפתח, שדמי ואייל לסדרה מתקדמת. רבי לקח מאוד אישית שלא בחרו בו והלך להתלונן לכולם , איך יתכן שלא בחרו בו. הוא ממש לחץ על דגן ועל כל אחד מאתנו שנשמש כעדים וסניגורים.
הוא ברמת נהג מצוין, אבל יש עוד מלא שיקולים לבחור בעלי תפקידים ולוט דווקא מי שנהג הכי טוב (אני אגב הייתי גרוע).
למרות שניסינו להסביר לו שהוא חובש, וככזה הוא לא יכול להיות בכל התפקידים, אבל הוא ממש לא הרפה כמו איזה כלב בולדוג שלא רוצה להרפות. בסוף הוא הצליח, ואחרי מספר ימים שלחו אותו להצטרף לחבורה שיצאה לסדרה המתקדמת.
הוא חזר מאושר מהסדרה הזו. הנהיגה בג׳יפ ממש עשתה לו את זה. היה מתלהב לשתף את השליטה שלו ב׳פלגים ובצופפים׳ (עם דגש ב פ). היינו מסתלבטים חזרה המפקד החובש הנהג…
וכל אחד היה מנסה למצוא עוד איזה כינוי. הוא באמת היה מאושר בצוות, וידע לעשות את המעברים בין צחוקים לרצינות…..
איזה אח נפלא היה לך…..
אני יודע שאת היית צעירה כשהוא נקטף מהעולם הזה. תדעי שבאמת, ולא בגלל כל עניין השכול והאדרה שבדיעבד. היה לך אח עם איכויות נדירות. מאוד אנושי, מאוד הישגי, חברותי. הוא העריץ את הורייך והיה מאוד גאה במשפחה הרחבה ובהווי הייחודי.
הוא מאוד אהב את החברים שלו לצוות וקיבל בחזרה אהבה גדולה מכולם.
יהי זכרו ברוך ❤
מציג פריט: - מתוך 131
שיר לאבי מאחותו דוריס
קרא עוד
קרדיטים: דוריס סספורטס
רותי , אחותו, כובת לאבי
קרא עוד
קרדיטים: רותי סספורטס, סמנכ"ל תפעול רפואי בבית החולים, על אחיה - אבי סספורטס ז״ל
בן רחל ויעקב. נולד ביום כ"ז בתשרי תשכ"ט (19.10.1968) באשדוד למשפחה בת חמישה ילדים. למד בבית-הספר 'שקמים' והמשיך ללמוד בבית-הספר התיכון-המקיף ג' במגמה הספרותית. אהב מאוד לקרוא, ועסק בכתיבה, בפעילות גופנית ובסיוע לאביו בנגריה.
הוא עסק גם בפעילות התנדבותית למען הקהילה והציבור במסגרת 'נוער לנוער' ולאחר-מכן במשמר האזרחי.
אברהם גויס לשירות סדיר בצה"ל בחודש נובמבר 1986 והוצב לגדוד חיל רגלים. היה חייל טוב וממושמע, לוחם משכמו ומעלה. הוא התנדב לכל משימה והיה הרוח החיה בפלוגה, מקובל מאוד והגיע לדרגת סמל.
אברהם נחטף בידי מחבלים בצומת הודיה ביום י"ב באדר א' תשמ"ט (16.2.1989) ונרצח על ידם. גופתו נמצאה ביום ב' באייר תשמ"ט (7.5.1989), לאחר מבצעי חיפוש וסריקה יסודיים וממושכים שנערכו בשטח, בהשתתפות כוחות ובסיוע מתנדבים. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי באשדוד. השאיר אחריו הורים, ארבע אחיות ואח - רותי, יהודית, דוריס, חגית וגמליאל.
ארגון הסטודנטים היהודיים ברומא נטע עץ לזכרו ביערות הקרן הקיימת. המשפחה הקימה עמותה לזכרו וזו דאגה להצבת עמוד תאורה סולרית בצומת שבו נחטף. כתבות רבות נתפרסמו בעיתונות הכתובה ובתקשורת האלקטרונית על אודותיו ועל אודות משפחתו ומאמצי החיפוש.
כבר כשלושה שבועות מאז שעודכנ תי שמקימים אתר הנצחה חדש ליחידת מגלן, אני אוספת
חומרים, קוראת, מביטה בתמונות, מצלמת, סורקת, שולחת בקשות לאחי ואחיותיי ולחברים של
אבי, מעדכנת את מאיה וחושבת מחשבות ומעלה זיכרונות...
מול הזיכרונו ת עולה לי כאב גדול וגעגוע עצום ורצון להכיר עוד ממך אבי אהוב, לראות מה חבריך
כתבו עליך אז...
כאמור התגייסתי למשימה ואני בעצם מגלה שיש לי כאן הזדמנות וזכות לצלול ולראות את אותם
התמונות עם ילדיי והתחושות שלהן והשיחות שלנו; ממש באותה עת נרשמתי לסדנת כתיבה
אינטואיטיבי ת שהרגישה לי שהגיע לי הזמן לכתוב, הבוקר קמתי ושתיתי לי קפה כהרגלי ופתאום
צצה בי תחושה גדולה ועמוקה מפני ם, שאני צריכה לכתוב את תחושתי לאור התהליך בריכוז
החומר אודותיך.
אני מרגישה למעשה שהייתי צריכה לכתוב את השיר הזה לפני 35 שני ם וקצ ת ורק הבוקר הוא
הצליח לצאת...
אבי אחי היקר והאהוב אני אוהבת אותך אתה מלווה את חיי כמעט בכל יום אני
מכירה ומספרת עליך למאיה, יהונתן ונועה וכאמור ליובל זה פספוס אדיר עבורי ועבורם שלא
הצליחו להכיר אותך.
אבי אהוב תודה על 16 השנים שהיית עבורי האח הגדול והחתיך מאוד שתמיד
הערצתי.
הַחֹשֶׁךְ
חֹשֶׁךְ גָּדוֹל נָּפַל עֲלֵי
חֹשֶׁךְ שֶׁלאֹ נִתָּן לְתָּאֵר בְמִלִים
חֹשֶׁךְ מָּלֵא עַל מָּלֵא וּלְלאֹ טִפַת אוֹ ר
גַם בַשֶׁמֶׁש הָּיָּה לִי חָּשוּךְ
חֹשֶׁךְ בְגִיל הַנְעָּרוֹת
חֹשֶׁךְ שֶׁל בְדִידוּת
חֹשֶׁךְ בְגִיל הַהִתְבַגְרוּ ת
חֹשֶׁךְ שֶׁל כְאֵ ב
חֹשֶׁךְ שֶׁל גַעֲגוּ ע
חֹשֶׁךְ שֶׁל אַהֲבָּ ה
חֹשֶׁךְ שֶׁל הַטְרָּאוּמָּה
חֹשֶׁךְ יוֹמְיוֹמִי
חֹשֶׁךְ לֵילִי
חֹשֶׁךְ בַלֵב!
דוריס סספורט ס
סמל אבי סספורטס נחטף ונרצח על ידי מחבלים בזמן שירותו הצבאי כלוחם ביחידת מגל"ן. במונולוג אישי מתארת רותי כיצד חווית חיים מטלטלת זו הותירה חותם לא הפיך בחייה ועיצבה אותה כאדם.
אחי היקר אבי, היה צעיר ממני בשנה. הוא היה תינוק יפהפייה, ילד מיוחד ונער רגיש ביותר. אהב מאוד לכתוב ולקרוא שירה, ספרות ומוזיקה. הוא בורך ביכולת פיזית יוצאת דופן הבאה לידי ביטוי ביכולתו כגולש ומאוחר יותר כלוחם. אשדוד העיר, המקום בו גדלנו, היוותה בסיס לאימוני הגלישה שלו.
חונכנו בבית מרוקאי מסורתי בו ערכי משפחה חמים וערבות הדדית ומשפחתית. אף שאני הייתי האחות הבכורה, אבי היה תמיד זה ששמר עליי ונהג כבכור במשפחה, עמד לצדי ונסך בי תחושת ביטחון ושמירה. הקשר ביננו התאפיין באיכויות של חיבור נפשי עמוק וקרוב אשר התבטא במסירות לב נדירה.
בשנת 1989 הייתי בשלב בו סיימתי את לימודי הסיעוד, התגוררתי בתל אביב והתחלתי את עבודתי פה בבית החולים איכילוב. אבי אחי שירת כלוחם ביחידת מגלן, בבסיס ג'וליס שבדרום.
זה היה ביום חמישי ה-16.2.89. אימי רחל, לא חשה בטוב ואבי שהיה קשור אליה מאוד, ביקש וקיבל אישור לצאת מהבסיס בכדי לבקר אותה. הוא יצא מהבסיס בדרכו הביתה ותפס טרמפ כשברכב היו מחבלים שהתחפשו לחרדים.
אל הבית הוא כבר מעולם לא הגיע...
יום חמישי הזה זכור לי היטב עד היום. אימא התקשרה אלי מודאגת מאוד כיוון שעברו שעות ואבי לא הגיע הביתה. ניסיתי להרגיע אותה ובעיקר את עצמי אף שחשתי שמשהו לא טוב התרחש. אבי היה בחור אחראי ומעולם לא נעלם לשעות מבלי להודיע. באותה העת לא היו טלפונים ניידים או אפשרות זמינה להשיג את הצבא ולהודיע שהוא נעדר ובקושי הצלחנו ליידע מישהו מהיחידה שלו. בשעת לילה מאוחרת, עליתי על הרכב ונסעתי להוריי לאשדוד. הצלחנו לאתר את היחידה ובעצתם פנינו למשטרה. התגובה של מערכות הביטחון באותה עת היו שונות, והיה קשה לגייס התערבות מהירה שתבין את בהילות המצב.
לימים הבנו שאבי נרצח זמן קצר לאחר שעלה על הטרמפ בדרכו הביתה. לפנות בוקר כבר נסענו לבסיס להיפגש עם מי שהיה שם. ספרנו את הדקות בכדי שנהיה מסוגלים להתחיל בחיפושים אחריו וניסינו נואשות להסביר שמה שקרה חריג ודורש התערבות אך באותה עת לא הסכימו להתחיל בחיפושים לפני שיעברו 24 שעות מרגע ההיעדרות.
הבענו את תחושותינו מול כוחות הביטחון ואת רצוננו העז כמשפחה לפעול במידיות ובמהירות בניסיון לאתר את אבי ואת הרצון שלנו בתגובה מהירה ובפעולות משמעותיות על מנת להבין היכן הוא. לאחר 24 שעות אבי אכן הוכרז כנעדר. אלו היו צהרי יום שישי ובבית דתי מסורתי אלו הם זמנים מקודשים של התארגנות לקבלת השבת, אך התחושות היו קשות מנשוא.
למחרת, יום שבת, ושבועות לאחר מכן, התגייסה מדינה שלמה עם רבבות אנשים לחפש את אבי. הוריי התרסקו וכך מצאתי את עצמי, האחות הבכורה, מנהלת את מסע החיפושים הנורא. אמי, רחל, נסעה לכל מקום שחשבה שיוכל לסייע לה למצוא את בנה, אבי יעקב התכנס אל תוך עצמו, ואני עם אנשים מיוחדים שפגשתי באותה עת התמודדתי מול הצבא, השב"כ, ראש הממשלה ושר הביטחון וצוות איתור נעדרים בניסוח יומיומי של בקשה: להחזיר את אבי הביתה.
פגשנו באותה עת אנשים מרשימים ומרגשים משכמם ומעלה שפעלו לילות כימים לעזור לנו למצוא את אבי. אנשים אלו וכן אנשים מדהימים מהיחידה של אבי הפכו לימים למעין משפחה ואיתם אנחנו שומרים איתם על קשר עד היום.
לא אשכח לעולם את תעצומות הנפש שנדרשו לנו למפגשים שארגנו לנו כוחות הביטחון עם גורמים שונים בנקודות מפגש שם פנינו אל ליבם בתחינה לעזרה באיתורו של אבי. לימים הבנתי שהם היו דמויות מפתח בחטיפה והיו מעורבים אישית בצורה זאת או אחרת.
בתקופת היעדרותו של אבי, נחטף ונרצח חייל נוסף בשם אילן סעדון ז"ל ובמהלך החיפושים אחריו אבי נמצא. גופתו נמצאה לא הרחק מהמקום בו עלה לטרמפ בדרכו הביתה והיא נמצאה לאחר 81 ימים.
מותו של אבי יצר שבר גדול במשפחה שלנו. למעשה החיים נחלקים לחיים לפני והחיים שלאחר מכן. זוהי טראומה שהטביעה בי חותםששינה את האופן שבו אני מגיבה לסיטואציות חיים באופנים שלא הכרתי עד אז או ידעתי שקיימים בי כאדם. מפרספקטיבה של 30 שנה, אין לי ספק שהאדם, האישה, האם ואשת המקצוע שאני היום, מקפלים בתוכם לא מעט מתובנות החיים החריגות והעוצמתיות שנחשפתי אליהם שלא מבחירה.
הוריי חדלו לתפקד למשך תקופה ארוכה. התחושה הזכורה לי היטב היא תחושה של זמן העומד מלכת, הזמן עצר. יעקב, אבי היקר, מעולם לא הצליח למצוא את כוחות הנפש להתאושש עד ליום מותו לפני כחמש שנים. אמי רחל נושאת את השבר הגדול הזה עד היום וההיעדר הנוכחות של אבי מלווה אותי יומיום. למעשה לא עובר יום אחד מבלי שאני חשה את הקושי האדיר באובדנו. אלו הן למעשה חיים המכילים בתוכם חלק חסר כשהמחשבה על מה יכול היה להיות אחרת עוברת במוחי לא פעם.
החלומות עליו שפוקדים אותי לעיתים הן מקור לנחמה רגעית..
.
ולאחי היקר אבי, אני כבר יותר שנים בעולם בלעדיך מאשר איתך. חשבתי לא מעט על שמות המקומות, האנשים ועל כל חלקי הסיפור: נחטפת בצומת הודיה והמילה הודיה הפכה ללא ספק לכלי חד ומדויק בחיי אשר עצם המחשבה על אחי היקר כל יום, מחייבת אותי בהיפוך הראיה.
היית אח נפלא ואני אוהבת אותך ללא זמן. אני מודה על השנים שהיית כאן איתנו ועמוק מאד בחיי. היית אדם נדיר. בכל אירוע בחיי, אתה איתי ותהיה עד ליומי האחרון.
זו סתירת החיים וזהו כנראה גם כוחם, באותו הזמן.
אוהבת לעד,
אחותך רותי
מבין אין סוף קטעי זיכרונות עם אבי ז"ל, אני בוחר לשתף במעמד זה בזיכרון פרטי, שאין בו מילים.
יש בו רק מבטים ומעשים. זיכרון שממחיש בצורה הטובה ביותר את דמותו של אבי כאדם וכלוחם.
בטירונות אבי שובץ להיות חובש. ביום שסיים את הקורס וחזר לצוות היינו בשלב של טירונות יחידה. זה היה יום חמישי - היום הקבוע למסע אלונקות שלרוב היה על קו החוף.
התחלקנו סביב האלונקה לפי גובה: הנמוכים מלפנים והגבוהים מאחור. בשלב מוקדם של המסע להפתעתי אבי החליף את בן הזוג שלי לאלונקה, למרות שהיה נמוך ממני משמעותית ורוב המשקל נטה לכיוונו. עם ההחלפה אבי נתן לי מבט עם חיוך והטיית ראש שמסמנת - יאללה בוא ניתן גז להאיץ את הקצב, וכמובן שהגברנו.
אחרי שצמצמנו טווח אבי שוב הפנה מבט עם חיוך שובב שאומר ׳אמנם חובש, אבל עדיין בכושר…..׳.
אבי עשה את הסבב הזה עם שאר חברי הצוות במטרה להבהיר שהוא ׳חזר ללהקה׳ ממנה יצא לטובת הקורס, והוא חזק בעניינים, למרות שלא התאמן איתנו בשלושת חודשי הקורס.
לאבי היה חשוב להבהיר שהוא חזק בעניינים בכל המישורים. בהווי וצחוקים, בטיפול בפצוע, כנהג בג׳יפ, בכל אימון חי׳ר או אימון ייעודי. הוא בעניין, והוא יוכיח שהוא הכי טוב בצוות.
הי דוריס היקרה.
יש לי הבזקים של זכרונות.
שיתפתי אחד עם רותי, אז הנה עוד אחד איתך.
אבי היה תחרותי להחריד, וגם מאוד רגיש. אם מישהו היה מטיל בו דופי קטן, אפילו בצחוק, הוא היה נעלב מייד ודורש לסגור עניין על המקום.
אני זוכר אחרי סדרת נהיגה, למרות שהוא באמת נהג טוב בסדרה, אז בחרו ביפתח, שדמי ואייל לסדרה מתקדמת. רבי לקח מאוד אישית שלא בחרו בו והלך להתלונן לכולם , איך יתכן שלא בחרו בו. הוא ממש לחץ על דגן ועל כל אחד מאתנו שנשמש כעדים וסניגורים.
הוא ברמת נהג מצוין, אבל יש עוד מלא שיקולים לבחור בעלי תפקידים ולוט דווקא מי שנהג הכי טוב (אני אגב הייתי גרוע).
למרות שניסינו להסביר לו שהוא חובש, וככזה הוא לא יכול להיות בכל התפקידים, אבל הוא ממש לא הרפה כמו איזה כלב בולדוג שלא רוצה להרפות. בסוף הוא הצליח, ואחרי מספר ימים שלחו אותו להצטרף לחבורה שיצאה לסדרה המתקדמת.
הוא חזר מאושר מהסדרה הזו. הנהיגה בג׳יפ ממש עשתה לו את זה. היה מתלהב לשתף את השליטה שלו ב׳פלגים ובצופפים׳ (עם דגש ב פ). היינו מסתלבטים חזרה המפקד החובש הנהג…
וכל אחד היה מנסה למצוא עוד איזה כינוי. הוא באמת היה מאושר בצוות, וידע לעשות את המעברים בין צחוקים לרצינות…..
איזה אח נפלא היה לך…..
אני יודע שאת היית צעירה כשהוא נקטף מהעולם הזה. תדעי שבאמת, ולא בגלל כל עניין השכול והאדרה שבדיעבד. היה לך אח עם איכויות נדירות. מאוד אנושי, מאוד הישגי, חברותי. הוא העריץ את הורייך והיה מאוד גאה במשפחה הרחבה ובהווי הייחודי.
הוא מאוד אהב את החברים שלו לצוות וקיבל בחזרה אהבה גדולה מכולם.
יהי זכרו ברוך ❤