בן ירדנה ואברהם. נולד ביום ט"ז בתמוז תשל"ט (11.7.1979) בטבריה. אח לשרון ולהגר. שנות הלימודים הראשונות עברו עליו בבית-הספר היסודי 'איילים' בטבריה. המשיך וסיים את לימודיו בבית-הספר התיכון 'עמל במעלה' בעיר הולדתו, במגמה ריאלית- פיסיקלית. אהוד היה תלמיד מוכשר, שהצטיין במתמטיקה ובפיסיקה, פרפקציוניסט. נער שופע שמחת חיים, שאהב לבלות עם חבריו הרבים ולהאזין למוסיקה.

אהוד היה חלק מחבורה מגובשת של חברים. יחד איתם נסע לטיול עשיר בחוויות בקפריסין. הקשרים בינו לבין חבריו נשמרו גם לאחר הגיוס לצבא. חבריו תיארו אותו כבעל יכולת נתינה גדולה, שלא ידע לקחת לעצמו, כדמות שהתרכזו סביבה ונהנו לבלות בחברתה, כחבר חייכן, ישר, שהקפיד למלא הבטחות ושימש דוגמה לחבריו.

לאחר סיום הלימודים התיכוניים השקיע את זמנו הפנוי באימונים על-מנת להגשים חלום ולהתקבל ליחידה מובחרת.

ואכן, באמצע חודש נובמבר 1997 התגייס לצה"ל והחל בטירונות של חטיבת הצנחנים. את שירותו עשה כלוחם ובהמשך יצא לקורס כוונים ולקורס צלפים.

אהוד היה אהוב מאוד על חבריו ביחידה שראו בו חבר טוב, שעוזר תמיד ורואה את טובתם לפני טובתו, ענו, צנוע וביישן. כלוחם היה מקצוען, מסודר, פרפקציוניסט ומסור, חבר צוות שניתן לסמוך עליו.

ביום כ"ד בתשרי תשנ"ט (14.10.1998) נפל אהוד בעת שירותו. בן תשע-עשרה היה בנופלו. הותיר אחריו הורים ושתי אחיות. הוא הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בטבריה.

הרמטכ"ל דאז, רב-אלוף שאול מופז, כתב למשפחה: "אהוד שירת כלוחם ביחידת 'מגלן' של מפקדת חילות השדה, ותואר על ידי מפקדיו כחייל אחראי, שמילא את משימותיו על הצד הטוב ביותר, תוך שאיפה לשלמות הביצוע. אהוד הקרין צניעות, סייע לסובבים אותו בכל עת, והיה אהוד ומקובל על מפקדיו וחבריו כאחד."

מפקד היחידה שבה שירת אהוד הוסיף וכתב: "השאיפה למצוינות ולשלמות בביצוע משימותיו, הושטת היד והרצון לעזור לחבריו, גם אם הדבר בא על חשבון זמנו הפנוי, היו התכונות הבולטות ביותר אצל אהוד. על אף הדרך שבה בחר לתרום לצה"ל, להיות לוחם ביחידה מובחרת, מעולם לא התלונן וקיבל תמיד הכל בהבנה, תוך הפגנת רמה אישית גבוהה ויכולת פיקודית. כך הוא ידע שצריך להיות וכך ידעו חבריו שכה אהבו אותו כחייל וכחבר."

מפקדו הישיר של אהוד ספד לו: "אהוד כשמו כן הוא. היה אהוד על כלל הלוחמים בצוות וביחידה בכלל. אהוד היה ביישן ושקט ומעולם לא שמעתי ממנו כל תלונה שהיא. תמיד קיבל את המשימות שהוטלו עליו כאילו הכל קטן עליו. אהוד היה דמות פיקודית ומונה להיות מפקד חולייה בניווטים ובמשימות נוספות של הצוות. אהוד היה מסודר מאוד, פדנט. היה חשוב לו שהכל יהיה מאה אחוז. תשעים ותשעה אחוז לא הספיקו לו. עם התכונות הנהדרות האלו ואחרות הגיע אהוד עוד מהבית."

חברתו אורית כתבה: "אומרים שמלאכים חיים לנצח, עטורים בהילה של זוהר בשערי רקיע. אף אתה בחרת בעולם של מלאכים, ניפצת חלומות עתיד ואשליות יקום. יקום בו פריחה נוגעת בכאב, לבלוב נוגע בצער. יקום בו תכול שמיים נכלם מפני ענני היגון. יקום ללא פשר לצפונות גורל, לרזי נסתר, לרזי אובדן. מלים רבות אשר תתקבצנה לספר את מעלותיך לא די בהן , ענווה וצניעות הן רק חלק מהמעלות אשר היו מופנמות בביישנותך ותמימותך."

חבריו כתבו לו: "השארת אותנו יתומים מאח, מחבר. השקט שלך, הצניעות, כוח הרצון שדחף אותך קדימה - להצליח, להשיג מה שהרבה רצו ולא הצליחו, יחיד סגולה שהבטיח וקיים. השאיפה למצוינות ומעל לכל - היכולת האינסופית לתת בלי לצפות לקבל בחזרה, כל אלה הם רק תמצית ממה שהרכיבו אותך ויצרו אדם כל כך מיוחד..."

חבריו ליחידה הנציחו את שמו בחוברת זיכרון.