אבי נולד בגבעת עדה בתאריך 22/8/1946, כ”ה באב התש”ז. בן לחנה ויוסף ולו שתי אחיות טובה ואיילה.

בהיותו בן 9 נפטר אביו ובגיל 12 עבר להתגורר בקיבוץ שדות ים. הים היה אהבתו הגדולה. אבי השיט מפרשיות והשתתף במספר תחרויות במסגרת הקיבוץ.
חבריו מספרים שהיה נערץ על כולם, חביב הבנות, בעל נתינה אין סופית, תמיד דאג לכולם ובעצמו הסתפק במועט ואף ויתר למענם, היה חבר אמיתי…
בצבא התגייס לנח”ל עם חבריו לקיבוץ. במלחמת יום כיפור נפצע, אושפז ולאחר כמה ימים ברח מבי”הח וחזר לחבריו הלוחמים.

עם שיחרורו מהצבא התגייס לצי הסוחר כקצין בטחון ואז מימש את אהבת הנדודים שלו, סקרנותו ואהבתו לים.

מנישואיו לציפי נולדו ילדיו אוהד ושירי. ב-1981 הכיר את יהודית וב- 27/2/1987 נולד בן.
אבי היה אבא מטורף. מגיל שנתיים היה לוקח את בן עימו לטיולים. היה אבא שמארגן ימי הולדת, טיולים, חינך לאהבת האדם והארץ. ארגן מסיבות בר/בת מצווה ענקיות במצדה לכל השכבה, ארגן מסיבות סוף שנה בבית הספר. היה מעורה בחיי הילדים. תמיד נרתם לכל משימה, טייל עם הילדים לאורכה ורוחבה של הארץ, הכיר להם את ארץ ישראל היפה…

את אהבתו ומסירותו למגלן אי אפשר וקשה לתאר במילים. אבי דילג בין שני עולמות: משפחתו – והיחידה.

ללוחמים ולקצינים הוא היה אבא. הוא הכיר כל אחד ואחד, עודד, תמך, הקשיב, דאג, ייעץ, היה מעורה בכול.
באימונים, במסכמים, בכניסות, ביציאות מהשטח, עזר ופתר בכל יכולתו. כלום לא היה קשה לו. גם אם היה במסעדה במסיבת יום הולדת, ואחד הקצינים התקשר וביקש משהו, היה מסביר בחום שיעדר כשעה כיוון שחייב “לקפוץ” ליחידה .

איך הספיד אותו אחד המפק”צים: “הוא היה צריך גוף גדול כל כך בשביל שיהיה מקום ללב גדול כל כך כמו שהיה לו”  ( גובהו היה 1.96 מטר ).
אבי היה הנהג האוטובוס של היחידה והלוחמים – אבא ללוחמים, לקצינים ומנהלה.
19/1/2001 היה יום שישי גשום במיוחד. אבי יצא עם הלוחמים לפעילות בשטח. בצומת קאסם קרתה תאונה.

אבי נפצע קשה, איבד רגל ונלחם על חייו בבית חולים בלינסון.
פרופסור זינגר, מנהל היחידה לטיפול נמרץ הבין מיד את מערכת היחסים של אבי עם חיילי וקציני מגלן, ונתן הוראה להכניס בכל שעה ביממה את הקצינים לביקור. ואכן הביקורים היו מסביב לשעון, באחד הימים שאף אחד לא ביקר בגלל פעילות אבי היה מאוד מודאג, ב- 02:00 בלילה הגיעו שרון וספיר ועידכנו את אבי בנעשה ביחידה, אבי נירגע.
בשבתות בבוקר היה יוסי בכר (המג”ד דאז) יושב ומעדכן את אבי במה שקרה ביחידה, “מגלח אותו”, וביקור הרופאים בשבת כבר היה רגיל למחזה.
מערכת היחסים בינו לבין הקצינים יוסי בכר, דני, ליאור, גז, שרון, ספיר, אביב ועוד הייתה נדירה. כולם באו לבית החולים תמכו, עודדו, והתפללו… אבי שכב ותכנן איתם איך יחזור ליחידה.

שבעה וחצי שבועות נילחם אבי על חייו.

ביום 12/3/2001 י”ח אדר תשס”א – הוכרע כשהוא מוקף בילדיו האהובים – קציני מגלן ומשפחתו.
בן 54 היה במותו, הותיר אחריו אישה ושלושה ילדים.
יהי זכרו ברוך.